לדוגמה: בנובלה מיכאל קולהאס מאת היינריך פון קלייסט נאמר על הדמות הראשית: . המילה האחרונה במשפט - - היא ארמז לתיאור נח במקרא: . (בראשית פרק ו, פסוק 9). הארמז משמש כאן כדי להעלות על נס את צדיקותו הגדולה של קולהאס. עובדת היותו צדיק בדורותיו כנח שרויה במתח נוקב עם היותו "נורא". הארמז מסייע אפוא בבניית המתח והניגוד בין שני הקטבים באישיותו של הגיבור הטרגי של היצירה. זוהי דוגמה לארמז מקראי.

בשירה, שבה מועבר המסר תוך שימוש במספר מילים קטן יחסית, נושא לעתים הארמז חלק נכבד ממשמעות היצירה. כך, לדוגמה, בשירה של רחל המשוררת, "זמר נוגה", היא פונה אל אהובהּ: . כך, מחברת רחל המשוררת בינה לבין רחל מספר בראשית ומביעה תקווה כי סיפור אהבתה יסתיים בדרך דומה לזה של רחל המקראית - בהתאחדות עם האהוב. בגירסתו המוקדמת של השיר היה הארמז אחר - לסולוויג, אהובתו של פר גינט; רחל שינתה את השורה לדמותה של רחל, וזאת בעקבות הערה של אחותה.